החלטה בתיק תא"ק 11579-03-11

בפניי בקשה לביטול עיקולים זמניים, שהטלתי במעמד צד אחד ביום 24/3/11.

העיקול היה רחב היקף, וכלל 7 לקוחות או ספקים, שלוש חברות לסליקת כרטיסי אשראי, נכס מקרקעין, ארבעה כלי רכב, שלוש מלגזות וטרקטור של המבקשת מס' 1, ארבעה כלי רכב של המבקש מס' 2 וזכויות של האחרון בארבע חברות ביטוח.

המבקשים הגישו ביום 6/4/11 בקשה לביטול עיקולים, וטרם הגישו בקשת רשות להתגונן. המועד לא חלף.

נקבע דיון לפניי. המשיבה הגישה תגובה. המצהירים מטעם כל אחד מהצדדים נחקרו ארוכות בדיון, שהתקיים לפניי אתמול, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.

תשובות המחזיקים, שהוגשו עד היום היו: כלל חברה לביטוח בע"מ: אין נכסים; מעדני אביב אוסובלנסקי: אין נכסים ואף המבקשת חייבת למחזיקה כספים; משרד התחבורה אגף צמ"ה: נרשמו העיקולים על המלגזות והטרקטור; משפחת יצחקי הודיעה כי אינה בעלת זכויות במחזיקה מס' 11 פרו מיט.

לצורך מתן החלטה בשאלת הטלת עיקולים זמניים עליי לשקול דרישות מצטברות כדלהלן:

1.      ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה ( תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן: " התקנות").

2.      ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה ( תקנה 374(ב) לתקנות).

3.      איזון נזקים, תום לב ומידתיות ( תקנה 362(ב)(1) ו-(2)).

1. ראיות מהימנות לזכות התביעה

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, על סמך הסכמים חתומים ע"י המבקשת מס' 1 בערבות המבקש מס' 2. כן צורף דף יתרות בהלוואה שלימד על פיגור בהחזרת ההלוואה במשך כ-4 חודשים ויתרת חובה בחשבון העו"ש בסך 584,297 ש"ח. אני קובעת כבר עתה כי התביעה נתמכת בראיות מהימנות לכאורה, מעבר לנדרש. המצהיר מטעם הבנק נחקר נגדית אודות החוב, אך לא הוצגה בפניו כל טענה ממשית או עובדה הסותרת את כתב התביעה והתצהיר.

לצד הוראת התקנות בעניין הראיות לכאורה לתביעה, הכירה הפסיקה בזכותו של הנתבע להטיל ספק בזכות התביעה: "בבוא בית המשפט להחליט כלום יש לתביעה סיכוי שתתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה, אלא אם כן יש בכתב ההגנה טענות המעמידות את הנטען שם בספק ניכר" ( ר"ע 490/86 יונה יונה ואח' נ' דן מקמילן ואח', פ"ד מ(4) 115).

המבקשים לא העלו כל טענה מבוררת, למעט טענות כלליות וסתמיות, שאין בהן כדי להוות הגנה לכאורה. הטענה לבדה כי המבקשים כופרים בחוב, הינה מסקנה משפטית אך לא הונחה לה תשתית עובדתית. על ניסוח כזה של הגנה כמו: "הננו כופרים מכל וכל בחוב הנטען בכתב התביעה, אשר הינו מופרח ומנופח וזאת בנוסף לטענות הגנה וקיזוז העומדות לחברה בגין החוב נשוא התביעה ( סעיף 9 לתצהיר המבקש בבקשה לביטול עיקול) נאמר: "טענה סתמית "אינני חייב", איננה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... חוסר פירוט עובדתי די בו כדי להכשיל בקשה לרשות להתגונן המבוססת למשל על טענת קיזוז" ( ד. בר אופיר, " סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית, עמ' 156-159). אמת כי אין אנו דנים עדיין בבקשת הרשות להתגונן, אך על המבקש לטעת ספק בזכות התביעה, לעמוד למצער באותו נטל קל יחסית של הצגת הגנה לכאורה.

זאת ועוד, על אף שלדברי ב"כ המבקשים בחקירה הנגדית למר ליאוצי, המבקש אמר למר ליאוצי בפגישתם כי הוא פונה לחברת בדיקות פיננסיות לגבי חיובי הריבית המופקעים, הרי שפרט לכך שנציג הבנק לא אישר זאת, כעובדה, מאז הפגישה בחודש נובמבר 2010 ועד היום לא הוכנה כל חוות דעת, וטענות המבקשים בתצהיר נותרו כלליות וחסרות בסיס.

המבקש בחקירתו הנגדית אימת את טענות המשיב לעניין החוב, מעבר לנדרש. המבקש אישר כי ביום 31/10/10 הגיע לבנק "כדי להציל את המצב" ( פרוטוקול, עמ' 12, שורה 12) וכן אישר כי מאז המו"מ עם גבריאל ליאוצי לא הפקיד דבר בחשבון: "ש. אתה לא הפקדת אפילו שקל אחד לבנק הפועלים ב-4 חודשים אחרונים לפחות? ת. מאז המו"מ לא, על מה אני אפקיד" ( שם, עמ' 15 למטה, עמ' 16, שורה 1). 

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המשיב הביא די ראיות מהימנות לזכות התביעה, והמבקשים לא הטילו בהן ספק.

2. ראיות מהימנות לכאורה להכבדה

הראיות שהתגלו לפניי בבקשה, בתגובה ובדיון מצביעות על חשש סביר להכבדה, הנתמך בראיות אובייקטיביות, לרבות מפי המבקש.

סכום התביעה הינו מעט פחות ממיליון ש"ח, וכפי שקבעתי לעיל, אין למבקשים הגנה נראית לעין למצער ביחס לרובו. "גובה סכום התביעה עשוי בנסיבות המתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו עיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, אך זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען..." ( ע"א 903/06 דלק נ' אטיאס, תקדין-עליון 2006(1), 3788). נטל זה הוחמר מאז חקיקת חוקי היסוד ו תיקון מס' 6 (התשס"א-1981) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כפי שנקבע ע"י כב' השופטת גרסטל בע"א (מחוזי תל אביב יפו) 2052/01 אלרוב נ' רובנר, מופיע בנבו, ביחס לתקנות המתוקנות, שבעת מתן פסק הדין טרם נכנסו לתוקף: "על פניו מתקבל הרושם כי תקנות אלו מקשות עוד יותר במתן צו עיקול זמני שכן בנוסף על היסוד הראשון... הוחמרו הדרישות לקיומו של היסוד השני, ועתה נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, לכשיינתן. היינו בבואו לבחון את היסוד השני, לא עוד יבחן בית המשפט את השאלה האם אי מתן צו עיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע העיקול".